פסח, סכסוכים ופרשת "ויקרא"- חניאל אלמקייס
לפני זמן מה התגלע סכסוך ביני ובין חברה טובה. מבלי להיכנס לפרטי המקרה, למרות שזה כנראה מה שמעניין את רוב האנשים, אני יכול להגיד, שהתנהגות מסוימת שלה הכעיסה אותי. בעקבות התקרית שהעלתה את יחסינו על שרטון, התרופף הקשר בינינו למספר ימים.
לאחר מספר ימים, נעשתה פניה, נשלחה התנצלות, והכל כוסה תחת רגע של שכרות, ואובדן שליטה עצמית. למרות ההתנצלות, וללא שום קשר להיותי בן לעדה המרוקאית הגאה, היה קשה לי לקבל את התירוץ להתנהגות זו. משום מה, דוקא טענת השוגג, היא זו שגרמה לי לדחות את ההתנצלות. משהו בקלות שבה אנשים בוחרים בדרך זו, מעלה אצלי את מפלס החשדנות כלפי אמיתות הטענה, וממילא לדחייתה. למוטרדים, אין מה לדאוג, נשארנו חברים למרות התקרית.
פרשת השבוע שחלף, פרשת "ויקרא".
בהמשך טבעי לסופו של ספר שמות, בו נידון בהרחבה תהליך בניית המשכן, עוברת התורה להתעסקות בעבודה שאמורה להתבצע במשכן. פרשת ויקרא, כמו גם ספר ויקרא כולו, מתעסקת בהקרבת הקורבנות, שעומדות במרכז מלאכת המשכן. הפרשה מפרטת סוגי קורבנות שונים, ואת דרך הקרבתם. כך ניתן למצוא קורבנות שיש להביא בשל חטא שאדם עושה, או קורבנות שמובאים כמנחה. נוסף על אלה, ניתן למצוא קבוצה של קורבנות שמובאים בשל חטא שנעשה בשגגה.
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן-בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת."
פרשנים רבים תהו על הצורך בהבאת קורבן, בשל חטא שנעשה בשוגג. הרי בסופו של דבר מדובר בטעות, ולא במעידה מכוונת. אחד מאותם תוהים הוא הרב סולובייצ'יק. לדעתו, הסיבה שאנחנו נדרשים להביא קורבן כדי לכפר על חטאים שנעשו בשגגה, היא משום שאנחנו לא מעריכים נכון את ההתנהגות שלנו. הרב סולובייצ'יק מבין שהנטייה הטבעית שלנו היא לעשות לעצמנו הנחות. בתור שכאלה, אנחנו תמיד נמצא את הפרשנות הנכונה להשתלשלות האירועים, שיוכיחו לעולם כולו, ובכלל זה היושב במרומים, שהכל נעשה בשגגה. לכן, פעמים שאנחנו חושבים שחטאנו בשוגג, אבל בעצם זה היה במזיד. וכדי לכסות את האופציה שאולי אנחנו טועים, אנו נדרשים להביא קורבן גם על חטאים שנעשים בשוגג.
במהלך יום ממוצע של אדם, בהנחה שאתם לא נעולים בחדר מבודד מבוקר עד ערב, אנחנו עושים לא מעט דברים שפוגעים באנשים אחרים. במקרה הטוב, יחסית, אנחנו אפילו לא מודעים להשלכות של המעשים שלנו. במקרה הפחות טוב, אנחנו מודעים לכך, אבל יודעים להסביר בדיוק מדוע לא באמת פגענו, או לספק שלל תירוצים שגרמו לנו להיות, ולו רק לרגע קט, אנשים רעים. כי זה לא שאנחנו כאלה באמת, זו המציאות שגרמה לנו להיות כאלה.
אוטוטו פסח, והמשפחתולוגיה בשיאה. גם אם אין ממש סיבות טובות לכך, כולם מסתכסכים עם כולם, כולם נעלבים מכולם, וכולם מתאכזבים מכולם. אבל אין מה לדאוג, אנחנו בסדר, זה כולם שלא מבינים אותנו, ולא מתנהגים כמו שצריך.
אז רגע לפני שאתם פותחים סכסוכים חדשים וישנים, תשפטו את עצמכם לחומרה. כי גם אם אתם ממש, אבל ממש ממש ממש, בסדר, וגם אם פגעתם זה בטח לא היה בכוונה, תקחו בחשבון שאולי, רק אולי, יש מצב שאתם עושים לעצמכם הנחת סלב. אז תזכרו להקריב קצת מהכבוד העצמי שלכם, על מזבח השלום עם הסובבים אתכם, ולו רק בשל האפשרות שייתכן וטעיתם.
שיהיה לכולנו שבוע של טוב וניקיון כפיים,