העמדה המסורתית היא עמדה לא-דיכוטומית – מאיר בוזגלו

מאיר בוזגלו, "המסורתי", בתוך: אוהד נחתומי (ע.), רב-תרבותיות במבחן הישראליות, הוצ' מאגנס, ירושלים תשס"ג, עמ' 153-162.

לכאורה אין מקום לעמדה מסורתית כלפי החיים. אנו אומרים שהאדם הוא או דתי או לא דתי. אם הוא דתי הוא לא מסורתי; אם הוא לא דתי הוא חילוני וגם אז הוא לא מסורתי. ואכן, לכאורה יש היגיון באמירה הזאת: האדם מאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב או אינו מאמין; אם הוא מאמין הוא דתי, ואם אינו מאמין – הוא חילוני. ניסיון תמים להימנע מדיכוטומיה זו על ידי הצבעה על עמדות מטפיזיות לחיים, המכירות באל העומד ביסוד העולם אך לא באל שהתגלה, אינן יכולות לסייע למסורתי בנקודה זו. זאת משום שהמסורתי אינו אומר 'אני מאמין באל במובן אחד שלו אך לא מאמין בו במובן אחר'. יתרה מזאת, אם יישאל, הוא עשוי למצוא את עצמו משיב תשובה דומה לתשובתו של החרדי, ואולי אפילו תשובה דומה לתשובתו של החילוני.

לא יועיל לכפות עליו בחירה על ידי הצבת שאלות כגון 'האם אתה מאמין בנסים או לא?' או 'האם אתה מאמין ביום הדין או לא?'. החילוני והחרדי יציגו עמדות חד-משמעיות בעניינים אלו… המסורתי לעומת זאת נמנע מדיכוטומיות כאלה…

מצב זה כמובן אינו נוח לפילוסופיה של הדת, המלאה בדרך כלל דיכוטומיות בין הקודש לחול, בין המאמין לחילוני. גם אין להבין את המסורתי כמי שהוא 'קצת' דתי ו'קצת' חילוני. הקושי להגדיר את המסורתי אינו בעיה של המוגדר אלא של המגדיר. אדרבה, קושי זה נעשה בסופו של דבר המאפיין של המסורתי.