הקושי להגדיר את העמדה המסורתית – מאיר בוזגלו

מאיר בוזגלו, "המסורתי", בתוך: אוהד נחתומי (ע.), רב-תרבותיות במבחן הישראליות, הוצ' מאגנס, ירושלים תשס"ג, עמ' 153-162.

לכאורה אין מקום לעמדה מסורתית כלפי החיים. אנו אומרים שהאדם הוא או דתי או לא דתי. אם הוא דתי הוא לא מסורתי; אם הוא לא דתי הוא חילוני וגם אז הוא לא מסורתי. ואכן, לכאורה יש היגיון באמירה הזאת: האדם מאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב או אינו מאמין; אם הוא מאמין הוא דתי, ואם אינו מאמין – הוא חילוני. ניסיון תמים להימנע מדיכוטומיה זו על ידי הצבעה על עמדות מטפיזיות לחיים, המכירות באל העומד ביסוד העולם אך לא באל שהתגלה, אינן יכולות לסייע למסורתי בנקודה זו. זאת משום שהמסורתי אינו אומר 'אני מאמין באל במובן אחד שלו אך לא מאמין בו במובן אחר'. יתרה מזאת, אם יישאל, הוא עשוי למצוא את עצמו משיב תשובה דומה לתשובתו של החרדי, ואולי אפילו תשובה דומה לתשובתו של החילוני.

לא יועיל לכפות עליו בחירה על ידי הצבת שאלות כגון 'האם אתה מאמין בנסים או לא?' או 'האם אתה מאמין ביום הדין או לא?'. החילוני והחרדי יציגו עמדות חד-משמעיות בעניינים אלו… המסורתי לעומת זאת נמנע מדיכוטומיות כאלה…

מצב זה כמובן אינו נוח לפילוסופיה של הדת, המלאה בדרך כלל דיכוטומיות בין הקודש לחול, בין המאמין לחילוני. גם אין להבין את המסורתי כמי שהוא 'קצת' דתי ו'קצת' חילוני. הקושי להגדיר את המסורתי אינו בעיה של המוגדר אלא של המגדיר. אדרבה, קושי זה נעשה בסופו של דבר המאפיין של המסורתי.

מאיר בוזגלו: אידיאולוגיות חינוכיות: נקודות המבט המזרחיות

אחת הבעיות בעמדה המסורתית היא הקושי להגדירה בצורה של סִיסמה, מה שמקשה על הפיכתה לדגל שאפשר לגייס סביבו אנשים לשם שינוי. חלק מאי-הבנה ביחס למושג "מסורת", נובע מן הרקע שעליו הוצעה העמדה. "אויבי המסורת", החילוניים והחרדים כאחד, נטו לזהות אותה עם מה שמתאים לצורך הגדרתם העצמית. חוסר הגדרה ברורה של המסורתי נוגע לעתים לשאלות קשות: היכן הגבול בין האזרחי להלכתי? האם לכבד את האורח החילוני שמגיע הביתה ורוצה להתקשר בשבת? שאלות אלה מגיעות גם לחינוך: כיצד ללמד את מעמד הר סיני? היכן הכבוד לערך הפלורליזם? מה היחס בין ההלכה למערכת המשפט? מהו בדיוק ההבדל מן הקונסרבטיבים לרפורמים?

יעקב ידגר וישעיהו (צ'ארלס) ליבמן: מעבר לדיכוטומיה "דתי-חילוני": המסורתיים בישראל

יש להדגיש, שככל מבנה זהות (ובכללם גם ה"דתי" ו"החילוני"), גם זה ה"מסורתי" אינו מוחלט, כי אם תלוי הקשר, זמן ומקום, כשהוא מתעדכן ומשתנה תדיר, תוך התמודדות עם תלכידי זהויות מתחרים ומציאויות חברתיות ופוליטיות משתנות. אנו סבורים גם, שניתן לזהות מגוון רחב של זהויות מסורתיות, או ליתר דיוק תלכידי-זהויות מסורתיים, שנעים בין הגדרתה ה"חיובית" והעצמאית של המסורתיות (קרי, קטגוריית זהויות שלמה לכשעצמה, הנותנת משמעות פוזיטיבית להתנהגותה, ואינה תלויה באופן מהותי בטיפוסים האחרים לשם הגדרתה העצמית) לבין הגדרתה ה"שלילית" (זו שאכן רואה ומגדירה את עצמה כפוסחת על שתי הסעיפים, וממקמת עצמה באופן סביל בין דתיות לחילוניות). המוצא העדתי והגיל משפיעים גם הם על בחירת הזהות הדתית. להפתעתנו הרבה, ככל שהצלחנו לברר, הזהות המגדרית אינה משחקת תפקיד משמעותי בבחירת הזהות הדתית.