הסברים השוואתיים-סביבתיים – צבי זהר
צבי זהר, "חירות על הלוחות", בתוך האירו פני המזרח – הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ישראל תשס"א, עמ' 353-364
הסבר אחד, העשוי לסייע בהבנת ההבדלים בין חכמי האורתודוקסיה האירופית לבין חכמי המזרח התיכון, קשור לשוני שבין אירופה לבין חלקים ניכרים מן המזרח התיכון בכל הקשור לקצב המודרניזציה ולבהירות מגמתה. באירופה היה תהליך המודרניזציה הדרגתי, ממושך ומפותל… נראה שעד למהפכה זאת [המהפכה הצרפתית] לא הסיקה ההנהגה הרבנית באירופה שהרבנים וקהילותיהם מצויים בתוככי תמורה היסטורית כיוונית ומכרעת, המשנה באופן מהותי את מעמדה של ההלכה בחיי הציבור היהודי… בעשור הראשון של המאה ה-19 כבר החלה מתגבשת האסכולה האורתודוקסית, אשר מכוח ההיגיון הפנימי שבמאבקה ברפורמה ("החדש אסור מן התורה") הייתה מנועה מתגובה הלכתית גמישה למציאות החדשה.
במזרח התיכון, לעומת זאת, היו פני הדברים שונים: עוד בטרם הגיעה המודרנה להשפעה משמעותית במקום כלשהו באימפריה העות'מאנית, כבר התבררו סממניה ומגמתה בבית גידולה האירופי המקורי, וההבדלים הבולטים בינה לבין העולם התרבותי הקדם-מודרני ניכרו בעליל… החכמים היהודיים במזרח התיכון לא נגררו לראות במודרנה תופעה חולפת או חסרת מגמה בהירה, והבינו שמדיניות של חומרות וסייגים לא תוכל להחזיר את החיים המסורתיים לקדמותם. כפי שכותב הרב אליהו חזן: "אין העת והזמן מוכשר להוסיף איסורים חדשים, שלא שערום ראשונים".
סיבה נוספת לכך שחכמי המזרח התיכון לא נקטו מדיניות של איסורים נוסח האורתודוקסיה האשכנזית היתה העדרה של אווירת רפורמה רדיקאלית בחיי התרבות המוסלמית (והיהודית) המקומית. בניגוד למצב באירופה המודרנית, בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה לא בלט הממד האנטי-דתי כמרכיב מרכזי בתהליכי המודרניזציה. כמו כן לא התפתחו תנועות דתיות דומות לרפורמה הלותרנית, אשר ישללו את האסלאם המסורתי מכול וכול ויבקשו להחליפו באסלאם שונה בצורה קיצונית. אדרבה, כמעט כל מי שביקר את המצב הפוליטי-חברתי הקיים הקפיד להציג את ביקורתו ואת הצעותיו לתיקון כתואמות את רוח האסלאם ואת מקורות השריעה. אף בתחום זה נתקיימה הקבלה בין המצב בחברה הכללית לבין המצב בחברה היהודית, לאמור: לא רווחה אופנה של תקיפת היהדות כנחשלת את שמירת המסורת כחשוכה, ולא התפתחו תנועות שהציעו להמיר את היהדות הרבנית ביהדות חלופית… העדר יחס עוין ובוטה כלפי הרבנים והמסורת תרם אף הוא לשחרור הרבנים מתחושה של מצור ומרצון להגיב במתקפה או בהסתגרות כנגד תמורות הזמן.
בהיעדר תנועות יהודיות התוקפות חזיתית את התורה ואת ערכיה, לא היתה לחכמים סיבה לריאקציה בעלת גישה אורתודוקסית. לא היתה להם כל סיבה חיצונית שתגרור ניסוח מדיניות של "חדש אסור מן התורה", ובכך תוביל אותם להימנעות מקבלת החלטות הלכתיות ענייניות.