רוצים שנגיע להעביר אצלכם/ן בית מדרש חברתי?

מרכז ההדרכה של "ממזרח שמש-כל ישראל חברים" מהווה מקום מפגש פיזי, רגשי ורוחני בין זהויות שונות במרחב הישראלי והיהודי. במפגש נעסוק בבירור זהות, במנהיגות עצמית וחברתית, בהרכב החברה הישראלית, ועוד; כל זאת באמצעות פגישה חווייתית, אישית וקבוצתית, עם מקורות יהודיים וישראליים מתקופות שונות וברוח חכמי יהדות ארצות האסלאם.

אנו מאמינות/ים כי באמצעות שינוי התודעה הישראלית הרחבה, ע"י הפרטים והמגוון האנושי המרכיב את החברה, ניתן לעשות שינוי חברתי ולהפוך את המקום בו אנו חיות/ים למקום שמכיל זהויות שונות ומעניק לכולן מקום שווה.

מרכז ההדרכה מספק סדנאות, סמינרים, ימי עיון, קורסים, הרצאות וסיורים- לקהלים שונים ומגוונים: סטודנטיות/ים, א/נשי חינוך, הורים, ש"שינים, מכינות קדם צבאיות, מכינות בוגרות/ים, מדריכים/ות בתנועות הנוער השונות, רבני קהילות, תלמידי/ות תיכון וחט"ב, עובדים/ות סוציאליים/ות, עובדות/ים עם א/נשים בעלי/ות צרכים מיוחדים, משרתי/ות כוחות הבטחון, בני/ות שירות לאומי ועוד.

הסדנאות מותאמות לקהל היעד, ונבנות לפי צרכי המקום ומאפייניו.

אנו פועלות/ים בכל רחבי הארץ- ישנה אפשרות שנגיע אליכם/ן, או שתגיעו להתארח אצלנו (בתי המדרש שלנו ממוקמים בירושלים ובחולון).

צרו קשר- עוד היום, עם סיגל אברהם, מנהלת מרכז ההדרכה, במייל sigal@mizrach.org.il  או בטלפון 058-6518290.

משה רבנו-מנהיג הפועלים הראשון

ממזרח שמש > ארכיון  > משה רבנו-מנהיג הפועלים הראשון

משה רבנו-מנהיג הפועלים הראשון

סיומה של שביתת הרופאים לא נראה באופק, שביתת העובדות הסוציאליות, הפרקליטים והאחיות הסתיימה לא מזמן ובשבועות הקרובים צפויה לעלות בכנסת לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית המבקשת לכבול את מהגרי העבודה בענף הסיעוד למעסיקיהם ולאזור גיאוגרפי ספציפי.

ברוח ימינו אנו,  חג הפסח והיציאה מעבדות לחירות, מעניין לבחון את דמותו של משה רבנו- מנהיג הפועלים הראשון ולשאול את עצמנו: "עבדים היינו", בלשון עבר- האמנם?

מסופר על משה רבנו, אותו ילד שנלקח מבית הוריו, בית עבדים עברי, אל ארמון המלך וכל העושר והשפע שנלווה עימו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (שמות, ב, יא).

משה הצעיר גדל והגדילה הזו מצמיחה רצון לצאת החוצה, לצאת מתוך ארמון המלך הפיזי והמטאפורי אל מי? אל אחיו. אותם אלו שיכל בקלות לזהותם כעבידים, נתינים, הוא מזהה ברגישותו כאחיו, כפי שהם באמת. היציאה החוצה מלווה בראיה, ראיה זו אינה כזו שיש לקחת אותה כמובנת מאליה. פעמים רבות אנחנו חולפים על פני המאבטח או המאבטחת בכניסה לקניון או לחניון ופשוט לא רואים.

משה רואה: הוא רואה את סבלותם, חש את כאבם. מפגש זה של משה עם סבלם של העבדים, מניע אותו לעשות מעשה:

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (שמות, פרק ב, פסוק יא)- מהו "וירא"? שהיה רואה בסבלותם ובוכה…והיה נותן על כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם… דבר אחר: "וירא בסבלותם" – ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים. אמר לו: "לך ועשה להן כמו שתאמר". הלך משה ותיקן להם את יום השבת לנוח.                                                     (שמות רבה, פרשה א, סימן כז-כח)

בתחילת ימיה של הכנסת השנייה, בשנת 1951, נחקק בישראל חוק שעות עבודה ומנוחה, הוא חוק הקובע את הזמנים שבהם מותר למעביד להעביד את העובד, את זכות העובד למנוחה שבועית, ואת הגמול שיש לשלם בעד עבודה נוספת. אלפי שנים לפני, מבין משה רבנו את מבין את החשיבות של יום מנוחה שבועי ובעצם מנהיג את מאבק העובדים, או יותר נכון, העבדים, הראשון.

הרב משה כלפון הכהן, ששימש כרב בג'רבה שבתוניס וחי בין השנים 1874—1950, מתייחס למנהיגותו של משה וכותב:

"ארבעה פעולות אלה הנזכרים בפרשה זו אשר פעל משה רבינו ע"ה אשר עם היותו בבית המלכות הלך לראות מצב אחינו בית ישראל. והכאתו את המצרי אשר היה מכה את אחד מאחינו העברים. ותוכחתו לעברי הרשע המכה את רעהו והצלתו לשבע בנות כהן מדין מיד רועים חמסנים, מגידים ומודיעים לנו גודל רוממות נפשו של משה רבינו ע"ה… ומזה ילמד כל בר לבב ובעל נפש יקרה להיות עומד בפרץ להציל את אחיו מיד עושקיהם נפש. ולעשות כל שצודק שאפשר להקריב את משפטם לפני הממשלה יר"ה (ירום הודה) ואם אי אפשר לו יעמיד להם מורשה מומחה ונאמן. בטרם תטרף השעה על הנעשק והנרדף. ואם אי אפשר זה יעמיד ויעכב את הדבר בכל מה שיש בו מן האפשרות של ההצלה. ובפרט באותם המקומות אשר אחינו שם מדוכאים ומעונים מבני בלי ברית. ומן האמור יש ללמוד ג"כ שגם בהיות האדם בהשקט ובטחה שלום ונחת באהלו ועושר וכבוד סביבו ודבריו נשמעים אצל הממשלה אל יהיה חושב בלבבו לאמר הנה שלום באהלי ומאי איכפת לי בזולתי מן אחי או מן כל העולם כולו. ועוד כי בדבר כזה שהוא כללי לישוב המדיני החוב והמצוה על כל אדם למחות לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך."

הרב משה כלפון הכהן, 1874-1950, דרכי משה, פרשת שמות

מעשיו של משה רבנו מזמינים אותנו לצאת מעצמנו, מחיינו הפרטיים, שפעמים כה רבות מושכים אותנו להתכנס פנימה. בעולם האינדיבידואליסטי שבו אנו חיים, אין זה כלל מובן מאליו שיש טעם לצאת, שיש למי ולמה לצאת. היציאה בפני עצמה איננה מספיקה. השאלה היא לאן יוצאים? מיהם האחים שלי? במדינה בה המושג "אחי" הפך להיות כל כך שחוק, הרגשת האחווה והסולידאריות איננה נמדדת במילים אלא במציאות החיים:  ביכולת שלנו להסיר את מסך השיפוטיות והניכור,, בתחושה של הזדהות, באמפתיה ובהבנה.בערך שאנו נותנים למנהיגים החיים בתוך קהילתם, חשים אותה- שמחים את שמחתה ומצטערים את צערה. לעתים קרובות אנחנו אכן יוצאים, אך האם אנחנו רואים?

בחג הפסח לפני כחמש שנים, במהלך הובלת מאבק עובדי הקבלן בפעלי ים המלח, כותב ג' קי אדרי, פעיל חברתי ומנהיג פועלים החי בדימונה, על העבדות המודרנית המצויה גם בימינו. לצערנו, נראה כי דבריו רלוונטיים גם ארבע שנים אחרי:

"ברוח ימינו אנו, מאבקו של משה המתואר בספר שמות הוא משל לפעולותיו של מנהיג עובדים המנסה להוציאם מעבדות לחירות. בפסח זה חייב כל אדם לשאול את עצמו האם קיימת עבדות מודרנית בישראל, וחשוב מזה: מה הוא עושה כדי להיאבק בה ?בערב פסח, חג החירות של העם היהודי, ראוי לחזור לסיפורו של משה רבנו שגאל את בני ישראל מידי פרעה. אלפיים שנה עברו מאז, והיום עלינו לשאול את עצמנו האם יחסי העבודה בישראל של ימינו גם הם מעין עבדות מודרנית?  פרק ה' בספר שמות מתאר את תחילת המאבק של העם היהודי ליציאה מחירות לעבדות, שהוא גם ראשית המאבק של מנהיג העבדים משה. "וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר ה', אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר". ברוח ימינו אנו, הפסוק יכול להיות משל לפעולה הראשונה של מנהיג עובדים הרוצה להוציא אותם מעבדות לחירות…הפרק הזה מגולל את תחילתו של מאבק חברתי קשה, את קורותיו של מנהיג היוצא להילחם על זכויותיו של עם החי בתנאי עבדות, ואת ניסיונותיו של פרעה לשבור את רוח המאבק, להכפיש את המנהיג ולהמריד את אנשיו כנגדו. הכל למען מטרה אחת: להנציח את עבדותם של היהודים ולמנוע מהם  לחיות כעם חופשי, לעבוד בכבוד, להתארגן כגוף יציג של עובדים ולפגוע בזכותם לחיות על אדמת מולדתם.

בשנים האחרונות אנו עדים לניסיון מתמשך להרוס את מוסד יחסי עובד-מעסיק, למנוע מעובדים להתאגד ולממש את זכויותיהם, לעצור כל ניסיון שלהם לחזק את מעמדם. בפסח תשס"ז חייב כל אדם לשאול את עצמו האם קיימת עבדות מודרנית במדינת ישראל, וחשוב מזה: מה הוא עושה כדי להיאבק בה.

(ג'קי אדרי,סדר פסח אלטרנטיבי, פורסם ב: ynet, 12.04.06)